כאשר באו אליהם השליחים מלפניהם ומאחוריהם, (ואמרו להם), 'אין לעבוד אלא את אללה לבדו והם אמרו: “לו רצה ריבוננו, היה שולח מלאכים, לכן איננו מאמינים לדבר שליחותכם ״.
אז שילחנו בהם רוחות חזקות ועזות בימים ארורים, למען יטעמו מעונש ההשפלה והקלון עוד בעולם הזה, אך העונש בעולם הבא הוא המשפיל ביותר, ולא יהיה מי שיחלץ אותם.
ושם נצרף להם כבני לוויה את השטנים שקישטו להם את מעשיהם הרעים אשר לפניהם ואת אשר מאחוריהם. בצדק נגזור דינם יחד עם אומות של השדים והאנשים אשר עברו מן העולם לפניהם. הם אכן היו המפסידים.
אולם אלה אשר אמרו כי אללה הוא ריבוננו והיו ישרים, אליהם ירדו המלאכים (בשעת מותם), (ויאמרו להם): “אל תפחדו ואל תצטערו, אנו באנו לבשר לכם על גן העדן המובטח לכם”,
אכן, אלה אשר יסלפו את אותותינו, לא יוכלו להתחמק מאתנו. מי טוב יותר: זה אשר יושלך אל האש, או זה אשר יבוא בבטחה ביום תחיית-המתים? עשו כרצונכם, כי הוא רואה את מעשיכם.
ولو جعلناه قرانا اعجميا لقالوا لولا فصلت اياته ااعجمي وعربي قل هو للذين امنوا هدى وشفاء والذين لا يومنون في اذانهم وقر وهو عليهم عمى اولايك ينادون من مكان بعيد ٤٤
ולו הורדנו את הקוראן בשפה זרה, היו אומרים: “למה לא פורשו אותותיו? ספר בשפה זרה ונביא ערבי? אמור: “למאמינים הוא הדרכה ומרפא, אך אוזניהם של אלה אשר אינם מאמינים נאטמו, ועיניהם כוסו והם כמי שקוראים אליהם ממרחק רב.
אליו מוחזר הידע של השעה (יום הדין). אין פרי בוקע מעטיפתו, ואין נקבה הרה או יולדת שלא על דעתו. ביום אשר יקרא אליהם: “היכן השותפים” הם יאמרו: “הודענו כי אין בינינו מי שיעיד שהם היו קיימים”.
ولين اذقناه رحمة منا من بعد ضراء مسته ليقولن هاذا لي وما اظن الساعة قايمة ولين رجعت الى ربي ان لي عنده للحسنى فلننبين الذين كفروا بما عملوا ولنذيقنهم من عذاب غليظ ٥٠
ואם ניתן לו לטעום מרחמינו, ותחלוף הצרה אשר פגעה בו, מיד הוא יאמר: “זה בזכות ולא בחסד, ואיני סבור כי השעה (יום הדין) תתקיים. ואם אני אושב אל ריבוני, שמורה לי אצלו זכות גדולה”. אך אנו נודיע לכופרים את כל אשר הם עשו, וניתן להם לטעום עונש אכזרי.