لَّقَد
تَّابَ
ٱللَّهُ
عَلَى
ٱلنَّبِيِّ
وَٱلۡمُهَٰجِرِينَ
وَٱلۡأَنصَارِ
ٱلَّذِينَ
ٱتَّبَعُوهُ
فِي
سَاعَةِ
ٱلۡعُسۡرَةِ
مِنۢ
بَعۡدِ
مَا
كَادَ
يَزِيغُ
قُلُوبُ
فَرِيقٖ
مِّنۡهُمۡ
ثُمَّ
تَابَ
عَلَيۡهِمۡۚ
إِنَّهُۥ
بِهِمۡ
رَءُوفٞ
رَّحِيمٞ
١١٧
כבר סלח אללה לנביא ולמהגרים (המהגרים ממכה לאל-מדינה) ולתומכים (מבין אנשי אל-מדינה) ולכל אלה שהצטרפו אליו בזמן המצוקה, לאחר שהלבבות של חלק מהם כמעט סרו מדרך הישר. ואז סלח להם, והוא חומל ורחום.