ومن الناس من يقول امنا بالله فاذا اوذي في الله جعل فتنة الناس كعذاب الله ولين جاء نصر من ربك ليقولن انا كنا معكم اوليس الله باعلم بما في صدور العالمين ١٠
ומהאנשים יש האומרים: “אנו מאמינים באללה”, אך אם הם יוצק להם בגלל בשל האמונה באללה, הם טועים וחושבים שרדיפת בני האדם היא קשה כמו עונש אללה (ובגללה יכפרו). ואולם בבוא ניצחון (המאמינים) מריבונך, הם יאמרו (בשקר): "אכן היינו אתכם”. האין אללה יודע יותר את אשר בלבבות העולמים?
הן, כל אשר תעבדו מלבד אללה, אלילים הם, ואתם יוצרים שקר. אכן אלה אשר תעבדו מלבד אללה, אין בכוחם לספק את הפרנסה שלכם, ולכן בקשו את הפרנסה מאללה ועיבדו אותו והודו לו, כי אליו אתם תושבו!
ואז אמר: ״הן, עבדתם אלילים במקום לעבוד את אללה, תוך סיפוק הידידות בינכם בעולם הזה, אך לאחר מכן, ביום תחיית-המתים, אתם התכחשו זה לזה, ותקללו זה את זה, ומשכנכם גיהינום, ולא יהיה לכם מציל!”.
התבואו (מינית) אל הגברים, ותגזלו אנשים בדרכים ותבצעו מעשי גנאי בהתקבצויותיכם. ואז היה המענה של בני עמו שאמרו: “הבא עלינו את העונש של אללה, אם אתה אכן מן הצודקים”,
כשהגיעו שליחינו אל לוט, הוא פחד לגורלם ונחרד מבשורתם. אולם הם אמרו: “אל תפחד ואל תצטער, אנו מצילים אותך ואת בני משפחתך, מלבד אשתך, היא תישאר מאחור (תושמד).
فكلا اخذنا بذنبه فمنهم من ارسلنا عليه حاصبا ومنهم من اخذته الصيحة ومنهم من خسفنا به الارض ومنهم من اغرقنا وما كان الله ليظلمهم ولاكن كانوا انفسهم يظلمون ٤٠
את כולם הענשנו בחטאיהם! על חלק מהם שלחנו סופות אבנים, את חלק מהם לקחה הצווחה (של המלאך גבריאל), מהם אשר הרעדנו את האדמה שבלעה אותם, חלק מהם הטבענו בים, וזה לא אללה אשר קיפח אותם, אך היו מקפחים את עצמם.
ואל התנצחו עם אנשי הספר, אלא בצורה הטובה ביותר, חוץ מאלה אשר קיפחו מהם. ואמרו: “אנו מאמינים באשר הורד אלינו ובאשר הורד אליכם, ואלוהנו ואלוהכם הוא אחד, ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”