אמור: “החשבתם על אלה אשר קוראים להם מבלעדי אללה ? הראו לי מה הם בראו בארץ, או אולי יש להם שותפות בבריאת השמיים? הביאו לי ספר הקודם לזה, או שמץ ידע (לגבי הקדמונים), אם אתם אכן דוברים אמת.
או: “הוא בדה אותו”. אמור: “אם אמנם בדיתי אותו, לא תוכלו להגן עלי בפני אללה במאומה. הוא מיטיב לדעת במה תתעסקו. אין כמוהו עד ביני ובינכם, והוא הסלחן והרחום”.
אמור: “האם חשבתם, מה אם זה באמת מאללה וכפרתם בו? מה אם אחד מבני ישראל מעיד על אמיתותיו (של הקוראן) ומאמין בו, אך עדיין אתם כופרים בו ביהירותכם? אללה אינו מדריך את האנשים המקפחים.
ووصينا الانسان بوالديه احسانا حملته امه كرها ووضعته كرها وحمله وفصاله ثلاثون شهرا حتى اذا بلغ اشده وبلغ اربعين سنة قال رب اوزعني ان اشكر نعمتك التي انعمت علي وعلى والدي وان اعمل صالحا ترضاه واصلح لي في ذريتي اني تبت اليك واني من المسلمين ١٥
אנו ציווינו על האדם להתייחס יפה להוריו. אמו נשאה אותו בסבל וילדה אותו בסבל. תקופת הריונו והיגמלו (מהיניקה) היא שלושים חודש. ובהגיעו לפרקו, וכשימלאו לו ארבעים שנה, אמר: “ריבוני! למדני והדרך אותי למען אודה לך על החסדים שגמלת לי ולהורי, ומעשים טוב ים אשר יהיו לרצון לך. וברכני בזרעי אחרי, כי שבתי אליך ואני מן המוסלמים (המתמסרים לאללה).”
וזה אשר אמר להוריו: “אוי לכם! כיצד אתם מפחידים אותי שאקום (מקברי) עם כל הדורות שחלפו לפני (ולא שבו)?” והם מבקשים עזרה מאללה: “אוי לך! האמן! אכן הבטחת אללה אמת היא”. אך הוא אומר: “אלה בסך הכל סיפורי הקדמונים”.
ويوم يعرض الذين كفروا على النار اذهبتم طيباتكم في حياتكم الدنيا واستمتعتم بها فاليوم تجزون عذاب الهون بما كنتم تستكبرون في الارض بغير الحق وبما كنتم تفسقون ٢٠
וביום אשר יוצגו אלה אשר כפרו אל האש: “ביליתם את סובכם בחיי העולם הזה והתענגתם עליהם, והנה היום תתוגמלו בעונש מחפיר על התנשאותכם בארץ בלא צדק, ועל כך שהייתם מופקרים.
וזכור את איש עאד, כאשר הוא הזהיר את בני עמו על גבעות החול (אזור מדברי בערב), וכבר חלפו המזהירים לפניו ואחריו לאמור: “עבדו רק את אללה, כי אני חרד עליכם, מעונש היום העצום”.
אז כאשר ראו אותו(את העונש) כעננת מטר אשר מתקרבת ופונה אל עמקיהם, אמרו: “זה הוא ענן מטר שמביא לנו גשם”. לא! זה הוא העונש אשר בקשתם להחישו, רוח הנושאת עונש מכאיב,
ولقد مكناهم فيما ان مكناكم فيه وجعلنا لهم سمعا وابصارا وافيدة فما اغنى عنهم سمعهم ولا ابصارهم ولا افيدتهم من شيء اذ كانوا يجحدون بايات الله وحاق بهم ما كانوا به يستهزيون ٢٦
וכבר ביססנו אותם בצורה שלא ביססנו אתכם כמותם, ונתנו להם שמיעה, וראייה, ושכל. אך לא הועילו להם שמיעתם, ולא ראייתם, ולא הבנתם במאומה, כי הם הכחישו את אותותיו של אללה, ואז הקיפם העונש אשר לעגו לו.
לכן, התאזר בסבלנות כפי שהתאזרו האנשים העזים ברוחם מן השליחים, ואל תבקש להחיש להם, כי ביום אשר יראו מה שנועד להם, (יחשבו) כי לא נשארו בחיים אלא רק שעה אחת מן היום, (זאת) הזהרה ברורה! האם יושמד מלבד האנשים המופקרים?!